<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חייא בר אבין</h1>
<h2>דף כא.</h2>
ורב חייא בר אבין תלמידו של רב הונא היה כדאיתא בשלהי פ' האיש מקדש [נ"ח ע"א] בעא מיניה רב חייא בר אבין מרב הונא טובת הנאה [ממון] או אינה ממון וכו' וגרס' נמי התם בההוא פירק' הל' על מנת שאני כהן [מ"ט ע"ב] ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה אדעתא למיסק (דארעא) [לארעא] דישראל בעידנא דזבין לא אמר אמר רבא הוו דברים שבלב ודברים שבלב לא הוו דברים ושקיל וטרי התם טובא מנא לן לרבא הא עד דמסיק [אמר רב חייא] בר אבין עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא [בי רב הונא] ופשטוה מיהא דתנן האומ' לשלוחו הבא לי מן [החלון או מן הדלוסקמא] והביא לו אע"פ שאמר בעל הבית לא היה בלבי [אלא על זה וכו'] בעל הבית מעל ומהכא מסיק דברים שבלב אינן דברים... נמי פי' השליח שעשה שליחותו... אינ' דברים. ובתחילת שנים אוחזין נמי ההוא [מסותא דהוו מנצו] עלה בי תרי קם חד מינייהו ואקדשה [וכו'] מאי הוי עלה דמסותא אמ' רב חייא בר אבין עובדא הוה [בי רב חסדא ורב] חסדא בי רב הונא ופשטיה מהא [דאמר רב נחמן כל ממון שאינו יכול] להוציאו בדיינין וכו'. ועל דברים שבלב דמסק' [אינן דברים]... פ"ד נדרי' בהל' נודר' להרגין ולחרמין גר' [היכי נדר אמר] רב עמרם אמ' רב באומ' יאסרו פירות העולם [עלי אם אינן] של בית המכס ופרכינ' וכיון דאמ' [יאסרו איתסרו עליה כל פירי דעלמא ומשני] באומ' היום, מקבל עליה מוכס [באומר בלבו היום ומוציא] בשפתיו סתם אע"ג דסביר' לן דברים שבלב [אינן דברים לגבי אונסין] שני והוי כאילו פיר' היום. וההיא דכתובות [פרק אלמנה ניזונת] דאיבעי' להו זבין ולא איצטריכו דמים [הדרי זביני או לא הדרי זביני] פי' כגון שבשעה שמוכר הכל יודעין שלדעת [כן] מוכר שרוצה לקנות בדמים הללו חפץ אחר, ומיהו הוא אינו... למוכרם שבשביל כך וכך מוכר מיהו הדבר ידוע ומפורסם שלדעת כן מוכר כגון ההוא גברא דזבן ליה ארעא לרב פפא דאצטריכו ליה זוזי למזבן תורי וידעו הכל על דעת כן מכר לבסוף לא איצטריכו ליה כגון שבעל השורים לא רצה למכור לו... וכההיא דבצורתא דזבינו לאפדניהו מחמת הבצורת [לסוף] אתו חיטי, שדבר גלוי וידוע שמחמת דוחק [מכרו]... היל' מעיקרא מיבעיא לן כיון דלא פריש בהדיא [הוי דברים] שבלב ואינ' דברי' והוו זביני או דילמ' כיון דמגלי דודאי אדעת' דהכי זבין ומילתא ידיעא היא כאילו פריש בהדיא ומסיק דבכה"ג כאלו פריש בהדיא, וכל היכא דאיכא אומדנא דמוכח כאילו פריש בהדיא כההיא דהשוכר את האומנין דאמר רבא האי מאן דזבין מידי לחבריה וקא עייל ונפיק המוכר אחר הלוקח אחר מעותיו בין מכר לו קרקע ואמר לו לך חזק וקני והחזיק בין מכר לו (מכר) מטלטלי ואמר לו לך משוך וקני והלך ומשך כדין משיכה כיון דנפיק ועייל אזוזי גלי דעתיה דזוזי אנסוהו להאי מוכר וכיון שלא נתן לו מעותיו בשעת דוחקו אדעתא דהכי לא זבן כן פירש"י דהיינו בכה"ג כיון שלאחר שכבר לא הוצרך למעותיו ובשעת צורך מעותיו לא נתן לו אין לך מפרש יותר מזה וחוזר, וכל היכא דאיכא למימר דברים שבלב אינן דברים דוקא שהיה דעתו על החפץ אלא שאומר בלבי כך ורוצה לעקור מעשה ע"י מחשבה כגון מוכר נכסיו בסתם אעפ"י שדעתו משום לעלות כיון שלא פי' בשעת מעשה וגם לא הודיע שלכך מכר ואין האונס מעכבו מלעלות היינו דבר שבלב וכל ההלכה כן משמע אבל אדם הנודר ומתפרש בלשון שמשמש נדור ושאינו נדור כההיא דנדרים פ' ואילו מותרין [כ' ע"א] דתנן נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים, נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים, וכל אותה בבא לא שייך למימר דברים שבלב שהרי הוציא בפיו דבר שאין בנו כח להכחישו אבל בסתם נדר שאנו שומעי' שאמ' מפיו והוא לא פי' אלא כשאנו בודקין אותו אומר סתם נדרתי היינו דתנן [שם י"ח ע"ב] סתם להחמיר והיינו חומרא כדאיתא במס' שבועות פ' שבועות שתים [כ"ו ע"ב] אההיא דאמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו ומותבינן עלה ברייתא בשפתים ולא בלב גמר בלבו מנין ת"ל לכל אשר יבטא האדם ומתרץ לה רב ששת בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורים דהתם לא חל עליה נדר כלל כדתנן בפ"ג דתרומות [מ"ח] ומייתינ' לה בפ' תמיד נשחט הל' למולים ולערלים [פסחים ס"ג ע"א] המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים שלמים ואמר עולה (שאני) [שאיני] נכנס לבית זה ואמר לזה [שאיני נהנה לזה ואמר לזה] לא אמר כלום עד שיהא פיו ולבו שוין... כדמסיק רב ששת לתירוציה גמר להוצי' [פת חטין והוציא] פת סתם מניין ת"ל לכל אשר יבטא האדם... והא דתנן בפ' אחרון דנדרי' [פ"ו ע"ב] נדרה [אשתו וסבור שנדרה] בתו, וכן איפכא וכל אותה בבא לא שייך... כי הוא לא הוציא מפיו כלום, וההיא [דפרק ארבעה נדרים [כ"ה ע"ב] ראה אותן] אוכלין תאנים ואמ' הרי הן עליכם [קרבן]... גם כן, וכל ההיא דדייק עלה בגמ'... וכך לא הייתי נודר כולהו לאו דברי' שבלב... וכן נדר מן הבצל [ס"ו ע"א] ופי' מפני [שהבצל רע ללב אמרו לו הלא הכו]פרי יפה כל אילו אינן דברים... פ"ר אליעז' אומ' פותח' לאדם קונם [שאני נושא את פלונית] כאורה והיא נאה וכו' דמותר [לא מפני שהיא] כאורה ונעשת נאה דהיינו נולד אלא [שהנדר טעות], וההיא סוגי' דגר' במס' נזיר פ' הריני נזיר מן [הגרוגרות [ט' ע"ב] דמיתי'] ההיא דמנחו' פ' המנחות והנסכים [ק"ג ע"א] הרי עלי [מנחה מן] השעור' לא שייך הכא ואע"ג דמסיים בה ר' יוח' באומ' אילו הייתי יודע שלא היו נודר' כן לא הייתי נודר כך אלא כך דהת' נתכוין למנחה וסבור לצאת בשל שעור' ואם היה יודע שאין מתנדב היה מתנדב על החטים... בשעת הנדר היה דעתו להביא להתנדב וכת' כל נדיב [לב] עולות [דברי הימים-ב' כ"ט] כמו שכתבתי למעלה היל' אע"פ שפי' מן השעור'... שמפר' שלא רצה לפטור עצמו מן המנחה... הביא וכמה יש להביא בעניין דברים שבלב והחכם... ובירושלמ' דנזיר פ' הריני נזיר מן הגרוגרות דייק טובא ועיין התם.
